היא כתבה לי "נראה שהקורונה לא מדגדגת לך"ואז המשיכה להקליד "את אפילו מופיעה ועושה יותר לא?" אנחנו לא מכירות מספיק וזה היה בתגובה לאיזו תמונה מאושרת שהעליתי לסטטוס בווטסאפ. לא ידעתי איך להגיב לה, לכי תדעי מה היא עוברת עכשיו ומאיפה האמירה הגיעה… אז רק כתבתי שאין אחת שזה לא "מדגדג" לה ושאני משתדלת להיות בטוב ולהפיק את המיטב מהתקופה. רציתי לכתוב הרבה יותר ומאז אני מסתובבת עם הרצון הזה כבר שבועיים.אתמול כשהתחלתי להתכונן לפרשת וארא לקראת פגישה עם הפרשה ופגשתי רעיונות נפלאים על שעבוד וגלות וגאולה ברמה הפנימית, זה עלה בי שוב.יש אנשים שלא צריכים קורונה כדי להיות בחוסר אונים. עזבו רגע אנשים, אדבר על עצמי והכי בכנות. המצב האובייקטיבי של החיים, אם בכלל יש דבר כזה, הוא לא האתגר שלי. אני יכולה לייצר לעצמי אחלה 'קורונות' עם כל התוספות רק באמצעות מחשבות ורגשות לא פשוטים שמציפים, בלי ששום דבר יקרה ואם מוסיפים לזה קצת אכילת יתר בכלל יש חגיגה.אפשר לקרוא לזה הרס עצמי, רגישות יתר, או מאבק רוחני פנימי בעוצמה גבוהה, העיקר הוא שאני מודעת ליכולת שלי להגיע לתחתית בקלות, אבל גם להיפך לשמחה ולאור.זה אתגר חיים יומיומי שמחייב אותי להיות בחיבור להשם, כי לבד אני קטנה מול זה והכל אבל הכל גדול עלי. לכל אחת מאיתנו יש את זה בעוצמה כלשהי כמו שמסבירה תורת החסידות, יש בנו פרעה שמשעבד ומכניס לגלות קשה, אבל יש בנו משה שמוציא אותנו ביד רמה ובניסים לגאולה.קורונה או לא, מצבים אובייקטיבים מאתגרים ככל שיהיו, תמיד יש מאבק ובחירה ועליות וירידותוכמו שאני אוהבת לצטט את סבתא שלי שאמרה לי פעם כשהתלוננתי "ציפצ'קה מישהו הבטיח שיהיה לך פה קל?". האתגר הזה הוא המקור לשירים שלי ולתובנות ובכלל לצורך העמוק לחיות חיים משמעותיים ומוצדקים, אם כבר מאתגר. האתגר הזה הוא גם מתנה שמאלצת חיבור יומיומי להשם ברמת הצורך, כמו אוויר לנשימה ולא כאקסטרה וכן בתקופה הזאת הוא מסתבר כיעיל במיוחד.ואסיים בתובנה שהיא הכי אני"כשאני לעצמי הכל גדול עלי כשאני מחוברת לאלוקים הכל קטן עלי".

אם אהבת את הפוסט שתפי חברה אולי היא תאהב גם ...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן