על סופגניות, דימוי גוף, שמחת החג ומה שביניהם

אתחיל בגילוי נאות, אני לא אוהבת סופגניות ואין לי שום התמודדות מולן.

כן כן! אישה שמאד אוהבת אוכל, בדגש על סוכרים ופחמימות ריקות, אבל יכולה לספור על כף יד אחת את כמות הסופגניות שאכלתי בעשור האחרון וכמו שרואים עלי ב”ה לא חסרים מאכלים אחרים בהכשר הבד”ץ והעדר הסופגניות בגופי לא הפך אותי לחטובה יותר:) אגב, אם תדברו איתי נגיד על אוזני המן ועל הממתקיאדה של פורים, זה לגמרי אחרת, שם יש לי מאבק בכל שנה מחדש שלרוב מסתיים בכך שאני לא מצליחה להבדיל בין ‘ארור המן לברוך מרדכי’ וכל זה בלי טיפת יין….

ולמה אני כותבת את כל זה? כי בכל שנה מחדש איכשהו יש דיבור מטורף סביב הסופגניות וכמה שהן משמינות ומה צריך לעשות כדי לשרוף סופגניה אחת ואיך אפשר למצוא תחליפים וכל כך הרבה אנשים ובעיקר נשים מסתובבים בחג הכל כך שמח ומואר הזה, שבעצם לא דורש מאיתנו הרבה הלכות ומצוות ורק מציף אותנו באור ומשפחתיות וחום, עם תחושה אחת שולטת – נקיפות מצפון סביב הסופגניות.

זה מזכיר לי שבשבוע שעבר היתה לי הופעה בביתר ואחרי תקופה שהרולאפ של ההופעות נהרס, בעלי תיקן אותו והתעקש שנציב אותו באולם.

קצת לפני ההופעה אני נעמדת מול הרולאפ ועולה לי רגש חמצמץ ואיזה קול לא נעים שאומר “ציפי את בכלל לא דומה לציפי שעל הרולאפ, תראי איזה יפה היית שם” ובאמת שזו תמונה מוצלחת וגם שקלתי שם כמה וכמה קילוגרמים מכובדים פחות מעכשיו.

ואז הלכתי ל”חדר האמנים” המאולתר שארגנתי לי סמוך לשירותי הגברים של האולם 🙂 ודיברתי עם עצמי. למזלי, לפני ההופעות יש לי יכולת להשליט את המוח על הלב בצורה מדהימה, הלוואי שזה היה ככה כל יום בחיים.

אני פשוט חייבת להרגיש טוב עם עצמי לפני העמידה מול קהל, אז השלטתי את האלוקית שלי (שמשום מה יש לה טון דיבור כמו של סבתא שלי ז”ל שהיתה אישה מאד סמכותית ונחרצת שכל משפט שלה נגמר בסימן קריאה דמיוני) ואמרתי לעצמי “נכון ציפי, את יותר רזה שם! אם היית דוגמנית מסלול או מתעמלת אומנותית זו היתה בעיה, אבל מכיוון שאת מוסיקאית ומרצה, המשקל שלך הוא לא אישיו ואת נראית מצוין גם עכשיו וחוץ מזה שאת יודעת טוב מאד שגם בהופעה שבה צולמה התמונה הזאת לא הרגשת יותר מדי יפה ורזה ורק כשהתמונות הגיעו התלהבת והופתעת לטובה”.

וזהו, התחושה החמוצה חלפה ועליתי לבמה שמחה ובטוחה כשהרולאפ המחמיא לצידי.

כן! חשוב להראות טוב ולשמור על המשקל ולאכול בריא ומאוזן זה ענין בריאותי ואפילו רוחני, אבל הכי חשוב: לא לתת לנושא הזה ולהתעסקות סביבו לגנוב לנו את שמחת החיים! את התשוקה לעשיה! את שמחת החג!

וחוץ מזה שאכילה רגשית ועודף קלוריות ועליה במשקל, לא מתחילות ונגמרות בסופגניה והיא לא אויבת של אף אחד.

שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח ומואר!

חג של נצחון הרוח על החומר…

שננצח כל יום וכל רגע מחדש!

דילוג לתוכן