לפחות פעם ביום קופץ לי בפיד או בלב, איזה ראיון, או סיפור , או תמונה מאירועי הזוועה של שמחת תורה ובכלל מהמלחמה. סיפור על ניצול

יום הכיפורים. היום הקדוש בשנה והיא לבדה בבית, מתפללת לאט לאט. אתמול צעדה כמחצית השעה מביתם, עד לבית הכנסת המרוחק, לתפילת ‘כל נדרי’, אבל היום

היתה איזו תקופה שהייתי חברה בקבוצה ברשת שעסקה בדיאטות ותזונה אחרי לידה. אני לא זוכרת איך בדיוק קראו לה. משהו כמו אמהות מבשלות דיאטטי ובריא.

מכירות את זה שכותבים תודה על שנה מושלמת!! כן ברוחניות היא היתה מושלמת אבל בפועל כל כך מאתגרת. אז הייתי אומרת תודה להשם על שנה

אנחנו חיים בעולם של מושלמות. עולם שבו מציגים רק את הצדדים היפים. במראה שלנו באישיות. בזוגיות. בהורות. את ההצלחות העסקיות וגם עליהם מוסיפים פילטרים מנצנצים.

על פי מה שרואים ברשתות החברתיות המשיח כבר הגיע. הכסף גדל על העצים כולם נוסעים מחופשה לחופשה ומתלבשים במיטב המותגים. נפטרנו מקללת הצורך לעמול כדי

אני עומדת במטבח ומכינה שבת ואז קולטת שהסלרי שאני חותכת הוא בצורת לבבות וזה כל כך סמלי.  אהבה בפשטות. השבת חגגנו חמש עשרה שנות נישואין

אני זוכרת את זה כמו אתמול. שנה ב’ בסמינר ויש לי המון עבודות שלא הגשתי. לכל עבודה יש הנחיות שרק מלקרוא אותם אני נלחצת ומראש